שפת סימנים היא שפה בה משתמשים בסימנים מוסכמים, מחוות (ג'סטות), איות אצבעות, הבעות פנים, הטיות גוף ועוד, על מנת לתקשר.
אנשים חרשים עם לקות ראיה בדרגות שונות נוצר קושי לתפוס בראיה את הסימנים, מתוך כך התפתחו התאמות שונות של שפת סימנים:
א. שפת סימנים ויזואלית ממרחק – שפת סימנים שבה האדם החרש-עיוור עומד במרחק שבו הוא יכול לתפוס את כל דמותו של האדם המסמן. בשיטה זו משתמשים בעיקר אנשים חרשים עם שדה ראיה מצומצם.
ב. טרקינג/מעקב – שפת סימנים במגע- בה נעשה שימוש גם בראיה. האדם החרש-עיוור מניח את ידיו על ידי האדם המסמן וכך הוא יכול לשלוט על טווח התנועה של הסימון עקב שדה ראיה מצומצם ולדייק את תחום הסימון של האדם המתקשר עמו. בשיטה זו יש שימוש בשני חושים: ראיה ומישוש: חוש הראיה- התאמה אישית של מרחב הסימון, כאשר שדה הראיה מצומצם. ב- חוש המישוש- דרכו הוא מרגיש את הסימנים על פי תנועת הידיים. בשיטה זו משתמשים בעיקר אנשים חרשים עם לקות ראיה, שרמת הראיה שלהם מאפשרת להם לעקוב אחר הסימנים במידה זו או אחרת.
ג. שפת סימנים במגע – כאשר מתקשרים בשפת סימנים במגע,, האדם החרש-עיוור מניח את ידיו על ידי האדם המסמן (האדם המסמן הוא האדם ה"מדבר" בשפת הסימנים) וכך הוא קולט את הסימנים. כל אדם הבקיא בשפת הסימנים, יכול לדבר בשפת סימנים במגע, לאחר תיאום והדרכה קלה. בשיטה זו משתמשים בעיקר אנשים חרשים עם שדה ראיה מצומצם ועם ראיה מטושטשת.
דרכי תקשורת נוספות
קריאת שפתיים
קריאת שפתיים ודיבור היא שיטת תקשורת בה מבינים את הנאמר ע"י פרשנות ויזואלית של תנועת השפתיים, הפנים והלשון
תדומה
קריאה במגע של השינויים במיתרי הקול כאשר אדם מדבר. האדם החרש-עיוור מניח את כף ידו על הצוואר ואת האגודל על השפה התחתונה
כתב ברייל
הברייל הוא שיטת תקשורת כתובה המשמשת להעברת מידע וכאמצעי נגישות לאנשים עיוורים ולקויי ראיה.
כתיבת אותיות
בשיטה זו כותבים את האותיות על כף ידו של האדם החרש-עיוור וכך הוא יכול "לקרוא" את הנאמר לו.
שיטת לורם
בשיטת תקשורת זו כל אות מיוצגת על ידי אחד מפרקי האצבעות בכף היד.
איות אצבעות
שיטה בה האדם החרש-עיוור מניח את כף ידו על כף היד של האדם השני והוא מאיית את הנאמר, על ידי שימוש באיות אצבעות